הפילוסופיה היוונית העתיקה הייתה מערכת חשיבה שפותחה במאה ה-6 לפני הספירה והשתקמה על רקע של חקירת הסיבה הראשונה של תופעות הנראות. לפני פיתוח המערכת הזו על ידי תלס ממילטוס (מאמין להיות בשנת 585 לפני הספירה), העולם הובנה בתפיסה היוונית העתיקה כנוצר על ידי האלים.
מבלי להכחיש את קיומם של האלים, תלס הציע שהסיבה הראשונה לקיומם של דברים היא המים. הצעה זו לא הובילה להתנגדות או להאשמה באישומים על פוגענות מסביר כי המים, בתור כלי החיים הנותן חיים הקיפה את הארץ, היו כבר משויכים לאלים על ידי הדת היוונית. החקרים של תלס סיימו בקידום הלימודים והמחקרים במהלך הספר על טבע המציאות, אך הציעו גם רעיונות שונים על סיבת ההווה.
שלושת אנשי המחקר האלו התחילו את המסלול שנקרא פילוסופיה יוונית עתיקה, המפתח מחקר פילוסופי ותפיסות שונות בהתחלה על ידי תלס וזאת עד זמןו של סוקרטס מאתונה (בערך 470/469-399 לפני הספירה), שלפי תלמידו המפורסם ביותר, פלאטו (בערך 424/423-348/347 לפני הספירה), הרחיב את תחום הפילוסופיה כך שהיא עסקה לא רק בסיבה הראשונה, אלא גם בחובת המוסר והאתיקה האישית של האדם לשיפור עצמו למענה עצמו ולטובת הקהילה הגדולה. העבודה של פלאטו השפיעה על התלמיד שלו, אריסטו מסטגירה (בערך 384-322 לפני הספירה), שהקים את בית הספר הפילוסופי האישי והמיוחד שלו עם חזון משלו, המבוסס על הרבה מדבריו של פלאטו אך הוא היה שונה באופן משמעותי ממה שלפלאטו עצמו.
הפילוסופיה היוונית תרמה לאורח חשיבה, לערכים תרבותיים ולמערכות החוק הקיימות ברחבי העולם, והיא הביאה לפיתוחן.